אוֹתִיּוֹת אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם - Oŧîoŧ arbâƹim oʉşŧaîm

(נכתב במקור בקפה דה מרקר 02/12/2018) -  המשך מהפוסט הקודם  - הכתב העברי  הנוכחי מכיל  למעשה 26 אותיות - כולן עיצוריות אף אם כמה מהן משמשות גם כאימות קריאה. הכוונה היא לכל 22 האותיות המוכרות בתוספת "גירסאות כפולות של האותיות", הלא הן בית רפה לעומת בית דגושה וכנ"ל גם לגבי כף רפה לעומת דגושה ופא רפה לעומת דגושה ולבסוף גם שין שמאלית בנפרד מימנית. כל אחת מתוך ארבעת האותיות הללו תצטרכנה ייצוג נפרד אם רוצים גם בעברית מלוטנת לשמור על ייצוג של כל אות הקיימת בכתב הנוכחי וזאת  תוך שמירה על יכולת שחזור בלשנית -  כלומר, שכל אות בכתיב הלטיני תוכל להצביע רק על אות אחת במקור שבכתב העברי והכוונה גם לכך שידעו האם מדובר על שין שמאלית או סמך. מעבר לכך,  ניתן לדבר על  לפחות שבעה עיצורים  אשר לא קיימים בעברית (אף כי רובם היו קיימים בעברית המקראית ואילו כיום הללו נהגים לכל היותר ע"י העולים מארצות ערב לפני כמה עשרות שנים) אך יש לעיתים צורך לכתוב אותם בציון שמות או מילים משפות זרות. עיצורים אלו מיוצגים בעברית ע"י האותיות: גימל גרושה = ג', זין גרושה = ז' וצדי גרושה = צ'. בנו

(נכתב במקור בקפה דה מרקר 22/11/2018)  -  המשך מהפוסט הקודם  - שינוי רדיקלי כמו שינוי שיטת הכתיב,  באופן שיהווה שיטה המחייבת את הכל  (להבדיל מכך שקבוצת אנשים מאמצת אותו באופן וולונטרי) צריך לכלול הסכמה רחבה מאד וכן אי אפשר סתם כך "לזרוק לזבל" כתב בו השתמשו כבר אלפי שנים והמהווה עוד חלק מהייחוד הדתי והלאומי ואת כל מה שנעשה תחתיו. כתב אינו רק אמצעי תקשורת אלא חלק מתרבות. ליטון העברית עלול לנתק מכל מה שנכתב עד כה באותיות עבריות. לא כל דבר מהעבר הוא חסר ערך. כלל לא. גם אי אפשר שכל העולם יהיה גוש מונוליטי של שימוש באותיות לטיניות, בעיקר כשאין רצון של ממש להרחיב את מספרם (והכוונה לא רק אותיות עם סימנים דיאקריטיים מעל או מתחת), אף שעמים שונים - חלקם גדולים (כגון הצרפתים) וחלקם קטנים (כגון האיסלנדים) הוסיפו אות או שתיים מעבר לאלו הסטנדרטיות ואחדים (כגון עמי גאנה) אפילו חמש אותיות. טעות גם לחשוב כאילו קיים סטנדרט בינלאומי אחיד כיצד להגות אות לטינית מסוימת. ניתן למצוא לבד בויקיפדיה את הסיבות המועלות להצעת  ליטון העברית  ואפשר להוסיף סיבה שאני שותף לה והיא : הרצון להרחיב את מספר לומדי הע

(נכתב במקור בקפה דה מרקר 26/10/2018) יהי זכר הנספים בטבח בבית הכנסת בפיטסבורג ברוך ( קישור ) הפוסט הקודם  דיבר על מעמדו המיוחד של הכתב הלטיני בעולם. לאור זאת ולאור חסרונות הקיימים בכתב העברי הנוכחי (למעשה, כתב אשורי אשר החליף את הכתב העברי הקדום) חשוב לשאול מה היתרונות מול החסרונות שב ליטון השפה העברית  -אם ליטון "רך" ומצומצם כמוסבר בהמשך, אם מלא (ללא זכר לאותיות עבריות) ואם תוך כדי השארת חלק מהאותיות העבריות בכתב החדש, כדוגמת  הכתב הכרמלי  של ד"ר מיכאל אבינור ז"ל. יתרונות וחסרונות יש במישור הרעיוני ובמישור המעשי. אפשר לחלק את מציעי הליטון מבחינת  המטרות  ל"רפורמיסטים" מול "רדיקלים" ואילו מבחינת האמצעים  ל"מתונים" מול "קיצוניים", כשהאחרונים הם המציעים ליטון בדרכי כפייה כדוגמת אלו שהפעיל בשעתו כאמל אתא תורכ בליטון השפה הטורקית. עד כה לא נתקלתי בהצעות לליטון עברית בדרכי כפייה, גם לא אצל אחד הרדיקליסטים אשר שמו יוזכר בהמשך ולכן ניתן כאן להתמקד  ברמת המטרות - תוך הבחנה בין רפורמיסטים לרדיקליים.  זאת אף ש עצם הליטון  להוציא דוגמאות

 (נכתב במקור בקפה דה מרקר 28/09/2018) חג שמח לכם. אם יש איזשהו כתב בעולם  הזוכה ל"יוקרה" וחשיבות בינלאומיים יותר מהשאר זהו ללא ספק  הכתב הלטיני ,  אומנם בין שפות שונות המשתמשות בו ייתכנו הבדלים  בטיב העיצור המסומל ע"י אות מסוימת - למשל, סקירת שפות אירופאיות תגלה לנו  לפחות 4 עיצורים שונים אשר האות J יכולה לייצג, בכל שפה עיצור אחר  (חית בספרדית, זין גרושה בצרפתית וכו'). אפילו מבחינת התנועות אין זה מובן כלל שלמשל האות "I" תייצג בהכרח תנועה מסוג חיריק. בקונוטציות שונות הצירוף "IN" בצרפתית נותן תנועת קמץ עם נון מאונפפת, בניגוד אולי אל "האינטואיציה הטבעית" שייתכן ויש לדובר עברית היודע אנגלית אך לא צרפתית.  בנוסף, ייתכנו דיאקריטיים שונים (למשל  š ) אשר אין בהכרח בכל שפה המשתמשת בכתב הלטיני כמו גם שקיימות לשונות המוסיפות אי אלו אותיות אשר אינן חלק מהאלפבית הלטיני ה"סטנדרטי"  כדוגמת האות þ  בשפה האיסלנדית. אז סה"כ האנגלית אינה בהכרח "המייצגת האולטימטיבית" של הכתב הלטיני, אף כי פעמים רבות שמות הנכתבים בכתב זה (כגון שמות י