השפה העברית והכתב הלטיני : חלק 4 - על המישור המעשי

(נכתב במקור בקפה דה מרקר 02/12/2018)

- המשך מהפוסט הקודם -

הכתב העברי הנוכחי מכיל למעשה 26 אותיות- כולן עיצוריות אף אם כמה מהן משמשות גם כאימות קריאה. הכוונה היא לכל 22 האותיות המוכרות בתוספת "גירסאות כפולות של האותיות", הלא הן בית רפה לעומת בית דגושה וכנ"ל גם לגבי כף רפה לעומת דגושה ופא רפה לעומת דגושה ולבסוף גם שין שמאלית בנפרד מימנית. כל אחת מתוך ארבעת האותיות הללו תצטרכנה ייצוג נפרד אם רוצים גם בעברית מלוטנת לשמור על ייצוג של כל אות הקיימת בכתב הנוכחי וזאת תוך שמירה על יכולת שחזור בלשנית - כלומר, שכל אות בכתיב הלטיני תוכל להצביע רק על אות אחת במקור שבכתב העברי והכוונה גם לכך שידעו האם מדובר על שין שמאלית או סמך.

מעבר לכך, ניתן לדבר על לפחות שבעה עיצורים אשר לא קיימים בעברית (אף כי רובם היו קיימים בעברית המקראית ואילו כיום הללו נהגים לכל היותר ע"י העולים מארצות ערב לפני כמה עשרות שנים) אך יש לעיתים צורך לכתוב אותם בציון שמות או מילים משפות זרות. עיצורים אלו מיוצגים בעברית ע"י האותיות: גימל גרושה = ג', זין גרושה = ז' וצדי גרושה = צ'. בנוסף יש את העיצור המוכר בערבית כע'ין (מעין שילוב של עין וריש או עין וגימל המסומן לפעמים בעברית עם עין גרושה) וכן העיצורים המסומלים לעיתים ע"י ד' גרושה וכן ת' גרושה ובאנגלית מסומלים ע"י הצירוף TH (כמו במילים they ו think בהתאמה). ישנו העיצור אשר משום מה לא נקבע לו סימון ייחודי וקבוע בעברית והמוכר באנגלית כהגייה המקובלת של האות W כמו בשם Washington.

 

בנוסף לכל אלו ישנם גם חמישה סוגי תנועות המיוצגות כל אחת בכתב הלטיני ע"י האותיות : a,e, i,o,u וזאת בהנחה שבעברית מלוטנת תהיה הפרדה מוחלטת בין אותיות עיצוריות לאותיות המשמשות כאימות קריאה. מעבר לעברית מלוטנת השומרת על יכולת שחזור בלשנית, הנותנת גם ביטוי לעיצורים הלועזיים הנ"ל בעת הצורך והשומרת על הפרדה בין עיצורים לתנועות - כל זה יצריךמקלדת המכילה לפחות 38 אותיות. אמרתי "לפחות" כי מעבר לכל אלו ייתכנו עוד אי אלו אותיות שיצטרכו להוסיף לצורך בהירות לשונית או בלשנית. ואפילו כאן עדיין לא דיברתי לגבי עברית מלוטנת על הצורך ליצור סימנים דיאקריטים מעל אותיות התנועה ומעל חלק מהאותיות העיצוריות לשם יתר בהירות לשונית או יתר דיוק בהגייה באי אלו מצבים (כגון הפרדה בין סוגי חולם או בין סוגי ריש).

 

בכל אופן, אם רוצים שאל האותיות הנוספות במקלדת המוצעת - אשר מעבר לסטנדרטיות - תהיה גם כן גישה ישירה (= תוך הישארות ב"מסך הבית" במקלדת הוירטואלית), במקום ללחוץ על כפתורי החלפת מסך במקלדת כדוגמת הכפתור ALTGR ולעבור ל"מסך שני", אז יהיה עלינו להוסיף למקלדת עוד שורה אחת לעומת מה שקיים במקלדות השונות כיום. האם ארגוני התקינה יאשרו הוספה זאת? אני בספק.

אפילו עבודתו של בלשן ידוע ומוערך כדוגמת פרופ' עוזי אורנן לא הביאה את ארגון ISO לאשר תקן אותיות (כיום ISO-259-3) אשר יצביע על העיצורים א' וע' בעברית, אלא סימני פיסוק או ציטוט הקיימים מאז ומתמיד בכל מקלדת. שלא לדבר על הכתב הכרמלי אשר מעולם לא אושרה מקלדת עבורו למרות שסביר להניח כי ממציאו (ד"ר מיכאל אבינור) היה בקשרים עם גורמי תקינה שונים. או אז אותיות נוספות עלולות שלא להיות מאושרות למקלדת אפילו כמופיעות במסך השני. כמובן שתתעוררנה שאלות שונות וחשובות של הנגשת המקלדת לבעלי מוגבלויות שונות - פיזיות וקוגניטיביות. 

גם מערכת החינוך שלנו כנראה אינה ערוכה דיה ללמד את הילדים שתי שיטות כתב במקביל, אם כי העובדה שממילא ילדים בארץ נדרשים לכל המאוחר בגיל 10 לדעת גם את הכתב הלטיני יכולה אולי להוות גורם מקל. אומנם לימוד אותיות מסוימות הייחודיות לעברית מלוטנת (אותיות שמעבר לכתב הלטיני הקונבנציונלי המשמש למשל את האנגלית) עלול להוות מעמסה על המערכת במידה ומדובר בילדים עם בעיות כתיבה וקריאה - מעמסה אשר אינני יודע עד כמה מערכת החינוך תוכל להתמודד איתה. אך בעיקר ישנו גם את נושא המעמסה הכלכלית העצומה של העתקת כתבים - מודפסים ואינטרנטיים כאחד - מאותיות עבריות ללטיניות. 

אבל למרות הכל ובגלל שלא ניתן לגמרי להימנע ממצבים של ליטון עברית כדאי אולי עדיין לחשוב על כתב שיהיה לטיני אך לא "טהור" ובכך עדיין תישמר ייחודיות העברית ויכולת השחזור הבלשנית. לשם כך חשוב קודם כל להתבונן ביחסים בין הנכתב והנאמר בשפות שונות המשתמשות בכתב הלטיני.