על מילים בינלאומיות

השפה העברית מכילה הרבה מילים לועזיות אשר רובן, כנראה, אף יכולות להחשב כבינלאומיות. אולם, מהן בעצם מילים לועזיות, מהן מילים בינלאומיות ומהן גם מילים חריגות? ההגדרות חשובות לצרכי הפוסטים הבאים. אומנם חלקם עדיין יעסוק גם, או אף בעיקר, במילים עבריות ובשפה העברית עצמה.....

מילים בינלאומיות - נראה כי ההגדרה הפשוטה והקולעת ביותר למושג "מילה בינלאומית" היא כזו אשר הייתה עוברת את "מבחן האינטרלינגואה". כלומר, אשר הייתה נכנסת (או, קרוב מאד לודאי, כבר נכנסה) לשפת האינטרלינגוואה. הערך בויקיפדיה על שפה זו, לפחות בגרסתו הנכונה לשעת כתיבת שורות אלו, מראה על הכללים לקליטת מילים בתוכה. הייתי אולי מוסיף סייג כי אם מילים מסוימות מצויות בצרפתית, איטלקית וספרדית/פורטוגזית אך לא ב"שפות הבקרה" האחרות (אנגלית, גרמנית ורוסית), אז לא בטוח כי היו עוברות את אותו "מבחן" באשר היו מצויות בשפות לטיניות בלבד.

מילים בינלאומיות יכולות לכלול  גם מילים עבריות כגון "הללויה", אף שהדבר קורה באחוזים נמוכים למדי. ממילא, לעניננו אנו, האיות המלוטן של מילים עבריות יהיה על פי הניקוד של מילים עבריות בכתב האשורי המשמש אותה נכון לעת כתיבת פוסט זה. ייתכנו, תאורטי לפחות, מילים אשר היו עוברות את "מבחן האינטרלינגוואה" ולא נקלטו בעברית, אף לא כמילים לועזיות. וייתכנו גם מילים לועזיות אשר אינן בינלאומיות. בכל מקרה, ברור כי המילים אינטרנציונלי, אינטרנט, פילוסופיה, סודה וקפה הינן בינלאומיות. 

מילים לועזיות - אולי כדאי קודם לציין כי מילים לועזיות אינן חייבות להיות בינלאומיות, גם אם נראה שרוב אלו אשר חדרו לשפה העברית הן כאלו. אולם, מהן מילים לועזיות? תיתכן אולי מעט שרירותיות בהגדרה, אבל אפשר לטעון (לפחות למטרות הנושא של בלוג זה) כי מילה לועזית היא מילה אשר רוב האנשים עשויים להרגיש את לועזיותה גם בלי "לנסות במיוחד לתת על כך את הדעת". כך, למשל, המילה זמן אינה נחשבת לצורך העניין כלועזית אף כי הגיעה אלינו מפרסית. הסיבה היא: סביר כי שלרוב דוברי העברית אין המילה נשמעת זרה אם לא נותנים על כך את הדעת. 

הדבר נכון גם לגבי המילה סגנון אשר מקורה בלטינית והמילה פרצוף אשר באה מיוונית. כך גם שמות חודשי השנה אשר הגיעו מאשורית/בבלית/אכדית. כל אלו יכולים להחשב כמילים ושמות עבריים. לעומת כל זאת, המילה הפולנית זמש נשמעת כנראה לרובם הגדול של האנשים כלועזית. בהכללה, שאולי אינה גסה מדיי, ניתן לומר כי מילים אשר נכנסו לשפה העברית עד (ועד בכלל) תקופת המשנה והתלמוד, ואולי מעט אחרי כן, יוכלו להחשב לצורך העניין כעבריות ואילו מילים אשר נכנסו מאוחר יותר ייחשבו לעניין זה כלועזיות. 

אומנם ישנם מקרים חריגים כגון המילה פַּיְלָה (גיגית) אשר נכנסה לשפה העברית כבר בתקופת המשנה (אז פיילי) ובכל זאת עד היום עשויה להישמע כמילה זרה (גם המילה המשנאית). לעומת זאת, המילה פרפר אשר הוכנסה ע"י אליעזר בן יהודה בתקופה המודרנית ומהווה עיבוד של המילה האיטלקית farfalla נשמעת, לפחות עבור כותב שורות אלו, כעברית לחלוטין. ישנם גם מקרים כמו המילה גלידה. מצד אחד יש בה קירבה סמנטית ואטימולוגית לפועל העברי העתיק להגליד. מצד שני קירבה סמנטית או אולי אף אטימולוגית למילה האיטלקית ג'לטו. המילה ציטוט ושאר נגזרותיה הן אולי דוגמא למקרה גבולי מבחינת השאלה האם לרוב האנשים המילה נשמעת לועזית או לא. או שלחלופין תיתכן גם כאן מילה שאף כי נכנסה לשפה העברית רק בתקופה המודרנית (או לכל המוקדם בימי הביניים האוחרים) משפה זרה, בכל זאת היא יכולה אולי להישמע עברית. 

מילים חריגות - אפשר להגדיר את המושג בשני כיוונים. בכיוון האחד מילה חריגה היא מילה אשר לפי כללי הליטון המוצעים כאן השחזור שלה לאיות המקובל בכתב העברי הנוכחי (האשורי למעשה) לא יהיה מדויק. בכיוון השני מילה חריגה היא כזו אשר אי אפשר ללטן אותה במדויק על סמך ידיעת האיות בכתב העברי המקובל. היחסים בין שני הכייונים אינם "סימטריים": יש יותר מילים חריגות בכיוון השני מאשר בראשון וניתן לומר כי תמיד (או כמעט תמיד) האפשרות הראשונה של המושג נכללת בתוך זו השנייה, אך לא ההפך. הסיבה לכך פשוטה ואתן כאן דוגמא אחת מתוך רבות הקיימות לגבי עיצורים ותנועות: העיצור שין מיוצג בא"ב העברי הנוכחי רק ע"י אות אחת (ש)ואלו בעברית המלוטנת המוצעת בד"כ ישתמשו עבור עיצור זה באות ş, אך ייתכנו גם מקרים מעטים של שימוש בצרוף cƶ כמו במילה שׁוֹקוֹלָד (cƶokolâd ולא şokolâd).

כבר כתבתי באחד הפוסטים האחרונים על סימני הכר מיוחדים למילים לועזיות ועל החששות שהליטון יגרום לאיבוד ייחודנו וזהותנו. אוסיף כי אף הצרפתים, למשל, משתמשים באות K כמעט תמיד רק למילים זרות שאינן מהשפה הצרפתית או שאין מוצאן מהלטינית או, מקסימום, מאחת השפות הלטיניות האחרות. אפילו אופן הגייה של מילים ושמות זרים אינו תמיד מתישב שם עם הכללים הרגילים של הגיית שפה זו. כך, למשל, שמה של ירושלים נהגה בשפה זו, בניגוד לאותם כללים רגילים, עם סיום בתנועת צירי ומם בלתי מאונפפת. אז סה"כ "יחס מבדל כלפי מילים זרות" אינו המצאה שלי 😊

לבסוף כדאי להזכיר שוב כי שמות פרטיים, שמות משפחה ושמות חברות ייכתבו תמיד בדיוק כמו שהן בשפת המקור במידה וזו משתמשת בכתב הלטיני. הדבר נכון גם לגבי שמות של יישובים, מוסדות וגופים אחרים על שם אנשים. כך למשל שמה של השחקנית מישל פייפר ייכתב בעברית באותיות לטיניות Michelle Pfeiffer כשם שכך בדיוק הוא נכתב באנגלית ושפות אחרות המשתמשות בכתב הלטיני. זאת אף שאופן האיות של שמה אינו מתישב לגמרי עם הכללים של האנגלית עצמה או של השפה העברית עצמה.