אוֹתִיּוֹת אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם - Oŧîoŧ arbâƹim oʉşŧaîm

אז מדוע בעצם לא להשתמש בכתב הכרמלי  או  תקן  ISO-259-3   בשביל ליטון השפה העברית? קודם כל, אני מסכים עם דברי מיכאל אבינור ז"ל, הוגה הכתב הנ"ל, כי ייתכנו בעיות עם סימנים דיאקריטיים. אומנם, גם בכתב הכרמלי וגם בהצעה שלי ישנם מקרים של שימוש בסימנים דיאקריטיים מחוסר ברירה... חשוב לציין כי מבחינת כותב שורות אלו סימנים דיאקיטיים פרושם בד"כ סימנים אשר אינם חלק רציף מהאות. כלומר, במובן הצר של המושג. כך, למשל האות ç אינה נחשבת לאות c עם סימן דיאקריטי במובן הצר של המושג. זאת אף שהראשונה היא וריאציה של השנייה, ודאי שמבחינת מערכות ממוחשבות אך סביר כי כך גם עבור עין אנושית מצויה.  אין ספק שאותו אבינור היה אדם מאד יסודי ועדויות רבות לכך. בנוסף לכך ראוי להערכה גם פרופ' עוזי אורנן אשר היה אומנם יותר נדיב מעמיתו להצעת הליטון בשימוש בסימנים דיאקריטיים לצרכי תעתיקים, אך מאבקו למען תעתיק נכון המשקף כתיבה עברית תקינה ראוי לציון - מאבק אשר במסגרתו לא חשש מלכתוב מאמר נוקב כנגד האקדמיה ללשון העברית .  אז מדוע לא להשתמש בתקן אשר אושר על סמך עבודתו של פרופ' אורנן  ( תקן  ISO-259-3 )? 1) כ

לפני הסבר מסודר על האותיות ועל כללי איות שונים, שיהיו אחרי שני הפוסטים הבאים, מוצג כתיבון קצר המראה כיצד ניתן בעברית מלוטנת למנוע מקרים של הומוגרפיה גם במקרים שחלקם הומופוניים. הניקוד כאן ובפוסטים הבאים בעיקר בעזרת תוכנת נקדן ולפעמים העזרות במילון אבן-שושן.       Şlømøh  שְׁלֹמֹה      şlomo  שְׁלוֹמוֹ      ørez  אֹרֶז (מאכל)      orëz  אוֹרֵז (את החפצים)      ħâraş  חָרַשׁ (את השדה)      ħârâş  חָרָשׁ (מקצוע)      yâmim  יָמִים (ריבוי של יום)      yammim  יַמִּים (ריבוי של ים)      ƹälëh  עֲלֵה (בציווי)      ƹâleh  עָלֶה (צמחיה)      raⱬŧä  רַצְתָּ      râⱬŧâh  רָצְתָה      ulâmɛ  אוּלָם (אבל)      ulâm  אוּלָם (קולנוע)      tîppus  טִפּוּס (הרים)     typus  טִיפּוּס (טיפוס רגוע)  וגם כתיבון ל שיר היונה   (....גבוה מעל הרי גלבוע...)  :      gâb́øhqa גָּבוֹהַּ     mëƹal hammîgd

אז מהם העקרונות והקווים המנחים אותי בקביעת כללי הכתיבה ורשימת האלפבית של העברית המלוטנת? או שלפחות יש לרצות לפעול על פיהם גם אם לא תמיד אפשר?  הסדר, אגב, אינו מחייב😊 1) יכולת שחזור בלשנית. עקרון על הוא שבכל רגע נתון אפשר יהיה לשחזר את אופן כתיבת המילה בכתב הלטיני לאופן המדויק בו היא כתובה ומנוקדת על פי כללי הניקוד הטבריני וכפי שהדבר מתבטא במקומות כמו מילון אבן-שושן. לפחות לגבי מילים ושמות עבריים חשוב ביותר להקפיד על יכולת שחזור זו עם מינימום מקרים חריגים. 2)   יחס חד-חד ערכי בין עיצור בכתב העברי לזה שבכתב הלטיני. כל עיצור בשפה העברית ואף עיצורים זרים תהיה לו בדיוק אות אחת (וגם לא צרוף אותיות) אשר תייצג אותו. למשל, העיצור המזוהה בעברית עם שין ימנית ייוצג ע"י אות משלו ולא ע"י סימן דיאקריטי מעל או מתחת לאות S ולא ע"י צרוף דיגרפי כגון SH.  3) הגייה סטנדרטית לעומת אפשרויות הגייה אחרות.  כדי למנוע עודפי אותיות במקלדת בכתב העמוס בהן ממילא או אף להימנע משימוש יתר בסימנים דיאקריטיים יהיו מצבים בהם ההגייה הסטנדרטית תיוצג ע"י אות אחת עבור העיצור, אך הגייה אחרת ע"י די

 אז בעולם בו ממילא אנשים, גם שומרי ודורשי שלומי אמוני ישראל (אם מבחינה דתית ואם מבחינה עמנית), נאלצים לעיתים להשתמש בכתב לטיני (אגב, גם הרב קוק היה בעד ליטון ככל שהדבר אולי מפתיע) כגון לכתיבת שמם וכאשר עולם המחשבים ידידותי יותר לכתיבה משמאל לימין, האם  הצעתי לעברית מלוטנת - לצד זו שבכתב הנוכחי האשורי ואף לצד ידיעת הכתב העברי הקדום -מהווה בגידה בשפה העברית?  קודם כל, כללי הכתיבה המוצעים כוללים, לפחות לגבי מילים עבריות,  אפשרות שחזור בכל רגע נתון לכתיבה המקורית  אשר על פי הניקוד הטבריני המתבטא בין השאר במילון אבן-שושן. אפשרות זו יכולה להיות הן על ידי תוכנת מחשב (ככל שהקוד שלה ייכתב בצורה מדויקת על פי כללי השחזור) והן על ידי אדם היודע על איזו אות בעברית בכתב האשורי מצביעה כל אות לטינית (או צרוף אותיות...). אינני בין אלו המציעים לבטל את ההבחנה בין טית לתו או שין שמאלית לסמך או בין חיריק חסר לחיריק מלא - ההפך מכך. גישת הבלוג היא בלשנית (אטימולוגית בלעז) ולא פונטית.  אזכיר כי גם הצרפתים והעמים דוברי האנגלית שומרים על כתיבה בלתי פונטית בלי שהדבר יפגע בתיירות הנכנסת לצרפת או במעמד השפה האנגל

חלק חשוב מהבנת הכתיב (אורתוגרפיה) המוצע בבלוג זה עבור עברית מלוטנת ניתן יהיה להבין אם נחלק את אותן שפות אירופאיות המשתמשות בכתב הלטיני , או לפחות היותר ידועות שביניהן, בעיקר לארבעה "קבוצות אורתוגרפיות" טיפוסיות מבחינת היחס בין המדובר או הנשמע לבין הנכתב. החלוקה מתבססת על "מחקר עצמאי" שעשיתי לגבי השפות השונות דרך מקורות כמו ויקיפדיה ועוד. אציין כי השפות הזרות היחידות אותן כותב שורות אלו יודע הן אנגלית וצרפתית (וקצת זכרונות מלימודי השפה הערבית בחטיבת הביניים, אבל אלו ממילא אינם רלוונטיים לפוסט). אז אשמח להערות באם ישנן😊. ארבעת הקבוצות הן: 1) הקבוצה האיברו-איטלקית (בתוספת השפה הרומנית המנותקת גאוגרפית מ"הרצף הלטיני"). קבוצה זו כוללת, מלבד השפה הצרפתית, את כל השפות הלטיניות או לפחות העיקריות שבהן: ספרדית, פורטוגזית, איטלקית וכאמור גם רומנית. אלו הן לשונות פונטיות עם יחס עקבי ברמה גבוהה בין הנכתב והנאמר. זאת לפחות לעומת הקבוצה האנגלו- צרפתית. אומנם בספרדי, למשל, צריך לדעת מתי האות חית נכתבת בעזרת g ומתי בעזרת j, ויש עוד דוגמאות, אך עדיין לא ניתן להשוות זאת

(נכתב במקור בקפה דה מרקר 02/12/2018) -  המשך מהפוסט הקודם  - הכתב העברי  הנוכחי מכיל  למעשה 26 אותיות - כולן עיצוריות אף אם כמה מהן משמשות גם כאימות קריאה. הכוונה היא לכל 22 האותיות המוכרות בתוספת "גירסאות כפולות של האותיות", הלא הן בית רפה לעומת בית דגושה וכנ"ל גם לגבי כף רפה לעומת דגושה ופא רפה לעומת דגושה ולבסוף גם שין שמאלית בנפרד מימנית. כל אחת מתוך ארבעת האותיות הללו תצטרכנה ייצוג נפרד אם רוצים גם בעברית מלוטנת לשמור על ייצוג של כל אות הקיימת בכתב הנוכחי וזאת  תוך שמירה על יכולת שחזור בלשנית -  כלומר, שכל אות בכתיב הלטיני תוכל להצביע רק על אות אחת במקור שבכתב העברי והכוונה גם לכך שידעו האם מדובר על שין שמאלית או סמך. מעבר לכך,  ניתן לדבר על  לפחות שבעה עיצורים  אשר לא קיימים בעברית (אף כי רובם היו קיימים בעברית המקראית ואילו כיום הללו נהגים לכל היותר ע"י העולים מארצות ערב לפני כמה עשרות שנים) אך יש לעיתים צורך לכתוב אותם בציון שמות או מילים משפות זרות. עיצורים אלו מיוצגים בעברית ע"י האותיות: גימל גרושה = ג', זין גרושה = ז' וצדי גרושה = צ'. בנו

(נכתב במקור בקפה דה מרקר 22/11/2018)  -  המשך מהפוסט הקודם  - שינוי רדיקלי כמו שינוי שיטת הכתיב,  באופן שיהווה שיטה המחייבת את הכל  (להבדיל מכך שקבוצת אנשים מאמצת אותו באופן וולונטרי) צריך לכלול הסכמה רחבה מאד וכן אי אפשר סתם כך "לזרוק לזבל" כתב בו השתמשו כבר אלפי שנים והמהווה עוד חלק מהייחוד הדתי והלאומי ואת כל מה שנעשה תחתיו. כתב אינו רק אמצעי תקשורת אלא חלק מתרבות. ליטון העברית עלול לנתק מכל מה שנכתב עד כה באותיות עבריות. לא כל דבר מהעבר הוא חסר ערך. כלל לא. גם אי אפשר שכל העולם יהיה גוש מונוליטי של שימוש באותיות לטיניות, בעיקר כשאין רצון של ממש להרחיב את מספרם (והכוונה לא רק אותיות עם סימנים דיאקריטיים מעל או מתחת), אף שעמים שונים - חלקם גדולים (כגון הצרפתים) וחלקם קטנים (כגון האיסלנדים) הוסיפו אות או שתיים מעבר לאלו הסטנדרטיות ואחדים (כגון עמי גאנה) אפילו חמש אותיות. טעות גם לחשוב כאילו קיים סטנדרט בינלאומי אחיד כיצד להגות אות לטינית מסוימת. ניתן למצוא לבד בויקיפדיה את הסיבות המועלות להצעת  ליטון העברית  ואפשר להוסיף סיבה שאני שותף לה והיא : הרצון להרחיב את מספר לומדי הע

(נכתב במקור בקפה דה מרקר 26/10/2018) יהי זכר הנספים בטבח בבית הכנסת בפיטסבורג ברוך ( קישור ) הפוסט הקודם  דיבר על מעמדו המיוחד של הכתב הלטיני בעולם. לאור זאת ולאור חסרונות הקיימים בכתב העברי הנוכחי (למעשה, כתב אשורי אשר החליף את הכתב העברי הקדום) חשוב לשאול מה היתרונות מול החסרונות שב ליטון השפה העברית  -אם ליטון "רך" ומצומצם כמוסבר בהמשך, אם מלא (ללא זכר לאותיות עבריות) ואם תוך כדי השארת חלק מהאותיות העבריות בכתב החדש, כדוגמת  הכתב הכרמלי  של ד"ר מיכאל אבינור ז"ל. יתרונות וחסרונות יש במישור הרעיוני ובמישור המעשי. אפשר לחלק את מציעי הליטון מבחינת  המטרות  ל"רפורמיסטים" מול "רדיקלים" ואילו מבחינת האמצעים  ל"מתונים" מול "קיצוניים", כשהאחרונים הם המציעים ליטון בדרכי כפייה כדוגמת אלו שהפעיל בשעתו כאמל אתא תורכ בליטון השפה הטורקית. עד כה לא נתקלתי בהצעות לליטון עברית בדרכי כפייה, גם לא אצל אחד הרדיקליסטים אשר שמו יוזכר בהמשך ולכן ניתן כאן להתמקד  ברמת המטרות - תוך הבחנה בין רפורמיסטים לרדיקליים.  זאת אף ש עצם הליטון  להוציא דוגמאות

 (נכתב במקור בקפה דה מרקר 28/09/2018) חג שמח לכם. אם יש איזשהו כתב בעולם  הזוכה ל"יוקרה" וחשיבות בינלאומיים יותר מהשאר זהו ללא ספק  הכתב הלטיני ,  אומנם בין שפות שונות המשתמשות בו ייתכנו הבדלים  בטיב העיצור המסומל ע"י אות מסוימת - למשל, סקירת שפות אירופאיות תגלה לנו  לפחות 4 עיצורים שונים אשר האות J יכולה לייצג, בכל שפה עיצור אחר  (חית בספרדית, זין גרושה בצרפתית וכו'). אפילו מבחינת התנועות אין זה מובן כלל שלמשל האות "I" תייצג בהכרח תנועה מסוג חיריק. בקונוטציות שונות הצירוף "IN" בצרפתית נותן תנועת קמץ עם נון מאונפפת, בניגוד אולי אל "האינטואיציה הטבעית" שייתכן ויש לדובר עברית היודע אנגלית אך לא צרפתית.  בנוסף, ייתכנו דיאקריטיים שונים (למשל  š ) אשר אין בהכרח בכל שפה המשתמשת בכתב הלטיני כמו גם שקיימות לשונות המוסיפות אי אלו אותיות אשר אינן חלק מהאלפבית הלטיני ה"סטנדרטי"  כדוגמת האות þ  בשפה האיסלנדית. אז סה"כ האנגלית אינה בהכרח "המייצגת האולטימטיבית" של הכתב הלטיני, אף כי פעמים רבות שמות הנכתבים בכתב זה (כגון שמות י