קבוצות אורתוגרפיות של שפות המשתמשות בכתב הלטיני

חלק חשוב מהבנת הכתיב (אורתוגרפיה) המוצע בבלוג זה עבור עברית מלוטנת ניתן יהיה להבין אם נחלק את אותן שפות אירופאיות המשתמשות בכתב הלטיני, או לפחות היותר ידועות שביניהן, בעיקר לארבעה "קבוצות אורתוגרפיות" טיפוסיות מבחינת היחס בין המדובר או הנשמע לבין הנכתב. החלוקה מתבססת על "מחקר עצמאי" שעשיתי לגבי השפות השונות דרך מקורות כמו ויקיפדיה ועוד. אציין כי השפות הזרות היחידות אותן כותב שורות אלו יודע הן אנגלית וצרפתית (וקצת זכרונות מלימודי השפה הערבית בחטיבת הביניים, אבל אלו ממילא אינם רלוונטיים לפוסט). אז אשמח להערות באם ישנן😊. ארבעת הקבוצות הן:

1) הקבוצה האיברו-איטלקית (בתוספת השפה הרומנית המנותקת גאוגרפית מ"הרצף הלטיני"). קבוצה זו כוללת, מלבד השפה הצרפתית, את כל השפות הלטיניות או לפחות העיקריות שבהן: ספרדית, פורטוגזית, איטלקית וכאמור גם רומנית. אלו הן לשונות פונטיות עם יחס עקבי ברמה גבוהה בין הנכתב והנאמר. זאת לפחות לעומת הקבוצה האנגלו- צרפתית. אומנם בספרדי, למשל, צריך לדעת מתי האות חית נכתבת בעזרת g ומתי בעזרת j, ויש עוד דוגמאות, אך עדיין לא ניתן להשוות זאת ל"מצב" שבקבוצה הבאה.

מבין מאפיני קבוצה זו : האות J אינה יוד עיצורית אלא משמשת, בהתאם לשפה, כזין גרושה או גימל גרושה (באיטלקית זהו הצירוף GJ) או חית. האות C במילים בינלאומיות ממוצא לטיני כגון קונסטרוקציה, קומוניקציה ועוד משמשת שם כמו קוף בעברית ואילו לפני האותיות I/E/Y אות זו מבוטאת, בהתאם לעניין או לשפה, כסמך או צדי או צדי גרושה. באותו האופן האות G אשר לפני I/E/Y מבוטאת לא כגימל אלא (שוב, בהתאם לשפה) כאות אחרת כגון זין גרושה או גימל גרושה או חית. סימן היכר נוסף הוא קיום הצרוף QU. 

2) הקבוצה האנגלו-צרפתית. קבוצה זו היא בעלת כל המאפיינים שהוזכרו בזו הקודמת. או אז, ניתן לדבר על קבוצה אחת גדולה לטינו-אנגלית (כל השפות הלטיניות בתוספת האנגלית שהיא בעיקר שפה גרמנית ואולי גם הולנדית). אלא שהקבוצה האנגלו-צרפתית היא בעליל בלתי פונטית. בשתי השפות הללו לא תמיד יש "כללים ידועים מראש" כיצד לאיית מילה אחרי ששומעים אותה ואף שתי מילים הומופוניות יכולות להיכתב בצורה שונה דיה. בשתי שפות אלו מקפידים גם, בין השאר, להשתמש בצרוף האותיות PH עבור פא רפה במילים יווניות. כן, לעיתים קרובות במילים יווניות יש שימוש באות Y כתנועת חיריק. למשל, המילה פיזיקה נכתבת physics באנגלית או physique בצרפתית. הגישה האנגלו-צרפתית היא אטימולוגית מובהקת.

באותה קבוצה האות S מבוטאת כמו זין כאשר היא בין שתי תנועות, בדומה אומנם לחלק מהשפות שבזו הקודמת. כן, אנגלית וצרפתית מצטיינות בריבוי צרופי אותיות היוצרים יחד תנועה אחת כגון eu,ei,ou ועוד. בין שתי השפות ישנו הבדל בכך שהאחרונה, בדומה לאחיותיה הלטיניות, עושה שימוש מינימלי באות K ורק , או כמעט רק, עבור מילים זרות משפות לא לטיניות. זאת בעוד שבאנגלית אות זו יותר נפוצה.

אולם, ההבדל החשוב בין אנגלית לצרפתית הוא שבצרפתית כן יש כללים עקביים כמעט תמיד כיצד להגות מילה כאשר שקוראים אותה (ההפך כאמור רחוק מלהיות תמיד נכון) ואילו באנגלית לא רק שאיות מילה אינו תמיד מתקיים לפי "כללים קבועים", אלא שהללו לא מתקיימים גם ביחס לשאלה כיצד להגות מילה מסוימת בהתאם לאיות שלה. הערת שוליים: נראה כי מבין השפות הגרמניות האנגלית היא היחידה (אולי במידה מסוימת לצד ההולנדית) בה קיימים בשפה עצמה (לא במילים שאולות) העיצורים גימל גרושה, צדי גרושה וזין גרושה. 

3) קבוצת השפות הגרמניות, או לפחות היותר ידועות שביניהן, כאמור ללא האנגלית (וכמובן ללא היידיש😊) . באותן מילים בינלאומיות שהוזכרו קודם כגון קונסטרוקציה או קומוניקציה האות K היא המשמשת בכתיבה כמו קוף בעברית ולא האות C. כן, האות J משמשת כיוד. שני מקרים אלו קיימים אומנם גם בהולנדית (אשר הוזכרה קודם). לשונות אלו נחשבות כנראה לפונטיות ביסודן.

4) שפות סלאביות הנכתבות באותיות לטיניות (כגון פולנית וצ'כית) ובתוספת כמה שפות אחרות כגון הונגרית ולשונות בלטיות. התופעות האורתוגרפיות הן בדומה לאלו אשר תוארו לגבי הלשונות הגרמניות, אלא שבקבוצה זו קיימים גם העיצורים זין גרושה (המיוצגת ע"י האות Z או גירסה דיאקריטית שלה או, לחלופין, צרופה עם אות אחרת) וכן צדי גרושה (המיוצגת ע"י אחת הגרסאות הדיאקריטיות של האות C או, לחלופין, בצרוף עם אות אחרת). אומנם, גם באנגלית וחלק מהשפות הלטיניות האות צדי גרושה (אשר שמה יהיה צ'די לפי בלוג זה) מיוצגת ע"י האות C, אם לפני מיקומים מסוימים (כמו באיטלקית) או בוריאציה מסוימת שלה ואם ע"י הצרוף ch כמו בספרדית ואנגלית - צרוף אשר הופך להיות שין ימנית בשפות הלטיניות צרפתית ופורטוגזית.

הקבוצה הסלאבית נראית גם היא פונטית ביסודה, ודאי שיחסית לזו האנגלו-צרפתית אף כי יש בה תופעות כגון שימוש באות Y לעומתשימוש באות I או אף כי לפחות ב"מבט מבחוץ" על האלפבית ה"עצום" של הלשון הצ'כית (אשר כאמור אינני יודע אותה כלל) נראה כי זו אינה פונטית במיוחד. בקבוצה זו העיצור צדי מיוצג ע"י האות C.

ואם נחזור לשפה העברית, אז הכתיבה בעברית מנוקדת - כפי שמתבטאת במילון אבן-שושן המהווה מקור מאד אמין לאופן הכתיבה (אף כי לא תמיד באשר לפרושים מדויקים של מילים או מונחים מסוימים) - הופכת שפה זו לבלתי-פונטית בעליל אף שבדומה לצרפתית ובניגוד לאנגלית ניתן לדעת לפי כללים ידועים מראש כיצד לקרוא מילה מנוקדת (אך לא ההפך כאמור). די אם ניזכר בקיום צירה מול סגול, שין שמאלית מול סמך, כף מול קוף, חולם חסר מול חולם מלא ועוד כדי לראות כי למעשה השפה העברית היא "ברת-תחרות" לקבוצה האנגלו-צרפתית מבחינת היותה בלתי פונטית. ואילו מבחינת האיות או הכתיב המוצעים כאן לגבי השפה העברית נראה כי ניתן יהיה לדבר על שילוב של "אלמנטים סלאביים" עם "אלמנטים אנגלו-צרפתיים", כפי שהדברים הוסברו קודם וכפי שעוד יפורט בהמשך, בעיקר לגבי אלו האחרונים.

אומנם הליטון המוצע יבוסס על גישה אטימולוגית וידאג לכך שלפחות לגבי מילים עבריות (כפי שהמושג עוד יוגדר) תישמר היכולת לשחזר במדויק לשין שמאלית או סמך בהתאם למילה. כן, מעבר לצרכים האורתוגרפיים הייחודיים לשפה העברית המוזכרים בפוסטים הבאים, תשמש קבוצת השפות הנ"ל בסיס לגישה אטימולוגית באיות מילים בינלאומיות. למשל, המילה דצימטר תיכתב עם אחת הגרסאות של האות C ולא עם האות אשר תיוחד לצדי כ"אות ברירת מחדל".