השפה העברית והכתב הלטיני : חלק 3 - עוד על המישור הרעיוני
(נכתב במקור בקפה דה מרקר 22/11/2018)
שינוי רדיקלי כמו שינוי שיטת הכתיב, באופן שיהווה שיטה המחייבת את הכל (להבדיל מכך שקבוצת אנשים מאמצת אותו באופן וולונטרי) צריך לכלול הסכמה רחבה מאד וכן אי אפשר סתם כך "לזרוק לזבל" כתב בו השתמשו כבר אלפי שנים והמהווה עוד חלק מהייחוד הדתי והלאומי ואת כל מה שנעשה תחתיו. כתב אינו רק אמצעי תקשורת אלא חלק מתרבות. ליטון העברית עלול לנתק מכל מה שנכתב עד כה באותיות עבריות. לא כל דבר מהעבר הוא חסר ערך. כלל לא.
גם אי אפשר שכל העולם יהיה גוש מונוליטי של שימוש באותיות לטיניות, בעיקר כשאין רצון של ממש להרחיב את מספרם (והכוונה לא רק אותיות עם סימנים דיאקריטיים מעל או מתחת), אף שעמים שונים - חלקם גדולים (כגון הצרפתים) וחלקם קטנים (כגון האיסלנדים) הוסיפו אות או שתיים מעבר לאלו הסטנדרטיות ואחדים (כגון עמי גאנה) אפילו חמש אותיות. טעות גם לחשוב כאילו קיים סטנדרט בינלאומי אחיד כיצד להגות אות לטינית מסוימת. ניתן למצוא לבד בויקיפדיה את הסיבות המועלות להצעת ליטון העברית ואפשר להוסיף סיבה שאני שותף לה והיא : הרצון להרחיב את מספר לומדי העברית בעולם.
כאן נתקלים בשאלה המקבילה לשאלות גיור. השאלה עד כמה יש לשנות את כתיבת העברית כדי להגדיל את מספר לומדי העברית בעולם דומה לשאלה עד כמה יש להקל במצוות ובכך אולי לפגוע בייחודה של היהדות על מנת להגדיל את מספר המתגירים. לא שאלה פשוטה. גם מובן ששינוי הכתב הוא לא מה שיביא לנו יותר אהדה או עזרה בינלאומיים ולא הדבר אשר יפחית את האנטישמיות בעולם. ישנה עוד אנלוגיה לדת. כשם שאדם חילוני הרואה עצמו בכל זאת מקורב לדת נתקל לעיתים בדילמות שבין אורח חייו לבין תחושת קרבתו לדת, כך גם קיימת הדילמה בין הרצון לשמור על ייחודיות הכתב העברי לבין הרצון להיות "חלק מהעולם הגדול המשתמש באותיות לטיניות" על היתרונות שבכך.
את כתבי הקודש כמו התנ"ך וספרי תפילות אינני מתלהב ללטן אם כי ייתכן ויהיה מי שיעשה גם זאת ובמקרה זה ממילא יהיה צורך לדאוג לכך שתנ"ך מלוטן יהיה לפחות בעל יכולת שחזור בלשנית (כמוסבר בהמשך).ואילו לצרכי חול ייתכן ויש טעם להמציא כתב לטיני (בתוספת אותיות שונות). האם אפשרי שלפחות לצרכי חול השפה העברית תקיים במקביל שתי שיטות כתב? לסרבים יש במקביל כתב קירילי וכתב לטיני וליפנים יש במקביל ארבע שיטות. לי הדבר נראה קצת "מסורבל" כמו גם שבלתי אפשרי להפריד לגמרי בין כתיב לצרכי חול לבין שיטה המשמשת לצרכי דת, אך ייתכן ואין לגמרי מנוס מהרעיון......
מה שבטוח הוא שלא ניתן לגמרי להתעלם מקיומו של הכתב בלטיני בעולם גם כשמדובר על השפה העברית. זאת בין אם רוצים להגדיל בעולם את מספר לומדי העברית ובין אם מדובר על הצורך לתעתק שלטים לאותיות לטיניות על מנת שתיירים יתמצאו בשבילי הארץ ובין אם דוברי עברית כשפת אם נאלצים לכתוב את שמם באותיות אלו בנסיבות שונות. ואולם, הדבר החשוב הוא יכולת שחזור בלשנית, כך שמהתעתיק הלטיני נוכל לדעת האם כותבים "תל אביב" עם "ת" או "ט" כמו גם האם כותבים עם "בית רפה" או עם "וו".
ותיירים הבאים לארץ ילמדו "לכבד" את כללי הכתיבה הללו, כשם שתייר אנגלי או אמריקאי המגיע לצ'כיה או נורבגיה יודע מראש שלא תמיד כללי ההגייה זהים בארץ בה הוא מבקר לאלו של שפת אמו וכשם שלמשל הצרפתים לא משנים את הדרך הבלתי פונטית בעליל בה הם כותבים "שאנז אליזה" (Champs-Élysées) או "בורדו" (Bordeaux). אפשר לחלק לתיירים מדריך קצר להגיית האותיות בעברית. ב"כיבוד" ההגייה אין הכוונה בהכרח שתייר מחו"ל יתחיל ממש להגות למשל עין כמו שצריך, אלא שלפחות ידע לדוגמא שהאות המסמלת כף רפה נהגית באופן שונה מהאות המסמלת חית. המשך בפוסט הבא.
תגובות
הוסף רשומת תגובה