עקרונות וקווים מנחים בליטון העברית

אז מהם העקרונות והקווים המנחים אותי בקביעת כללי הכתיבה ורשימת האלפבית של העברית המלוטנת? או שלפחות יש לרצות לפעול על פיהם גם אם לא תמיד אפשר? הסדר, אגב, אינו מחייב😊

1) יכולת שחזור בלשנית. עקרון על הוא שבכל רגע נתון אפשר יהיה לשחזר את אופן כתיבת המילה בכתב הלטיני לאופן המדויק בו היא כתובה ומנוקדת על פי כללי הניקוד הטבריני וכפי שהדבר מתבטא במקומות כמו מילון אבן-שושן. לפחות לגבי מילים ושמות עבריים חשוב ביותר להקפיד על יכולת שחזור זו עם מינימום מקרים חריגים.

2) יחס חד-חד ערכי בין עיצור בכתב העברי לזה שבכתב הלטיני. כל עיצור בשפה העברית ואף עיצורים זרים תהיה לו בדיוק אות אחת (וגם לא צרוף אותיות) אשר תייצג אותו. למשל, העיצור המזוהה בעברית עם שין ימנית ייוצג ע"י אות משלו ולא ע"י סימן דיאקריטי מעל או מתחת לאות S ולא ע"י צרוף דיגרפי כגון SH. 

3) הגייה סטנדרטית לעומת אפשרויות הגייה אחרות.  כדי למנוע עודפי אותיות במקלדת בכתב העמוס בהן ממילא או אף להימנע משימוש יתר בסימנים דיאקריטיים יהיו מצבים בהם ההגייה הסטנדרטית תיוצג ע"י אות אחת עבור העיצור, אך הגייה אחרת ע"י דיגרף או סימן דיאקריטי. למשל, שין ימנית עם לשון שטוחה תיוצג ע"י אות אחת, אך אם רוצים להדגיש כי מילה מסוימת (נניח בשפה זרה) מבוטאת עם שין כאשר הלשון מגולגלת, אז יש להוסיף אות עזר או להעזר בסימן דיאקריטי.

4) בהמשך לסעיף הקודם, על פי רוב רצוי להשתמש בדיגרף ולא בסימן דיאקריטי (במידה ואינו חלק רציף מהאות). סימנים דיאקריטיים עלולים אולי להישמט ואפשר שגם יותר קשה לזכור אותם מאשר לזכור צרופים דיגרפיים. יחד עם זאת, ישנם מקרים בהם ניתן יהיה להשתמש בסימן דיאקריטי מעל האות (רצוי מאד להימנע ממיקום מתחת לאות) אם ברור לדובר ולשמוע כי מדובר על עיצור אחר (שונה מזה המיוצג ע"י האות ה"טהורה") או, במקרים אחרים, שמדובר בתנועה שונה. 

5) שמירת היכולת הויזואלית להבחין בשורשים שבשפה העברית. בשפה זו, בדומה לשפות שמיות אחרות, שורשי המילים (בד"כ שלושה עיצורים ולעיתים ארבעה) אינם שומרים תמיד על רציפות. לכן, חשוב בין השאר כי אותיות העזר לא יזוהו כחלק משורשי השפה. הדבר אומר, בחלק מהמקרים, גם הוספת אלף עיצורית עבור מילים ושמות בעברית או אף שפות שמיות אחרות. זאת בעוד שכמעט בכל השפות המשתמשות בכתב לטיני אלף עיצורית מיוצגת ע"י אות תנועתית.

6) קשר אטימולוגי חזותי. חשוב גם שיהיה קשר ויזואלי בין בית רפה לבית דגושה, כף רפה וכף דגושה וכדומה. לדוגמא, ההבדל בין פא דגושה לפא רפה שמקורה בזו הדגושה יהיה בכך שבמקרה השני העצור ייכתב ע"י הצרוף ph או שבית רפה (b́) תהיה בסך הכל בית דגושה (b) עם סימן דיאקריטי מעליה.

7) השימוש באותיות גדולות וקטנות לפי הכללים שבאנגלית.

8) גישה אטימולוגית ככל הניתן גם במילים בינלאומיות. כלומר, במילים אשר עברו את "מבחן האינטרלינגווה". הכוונה למילים אשר נמצטו ראויות להיכנס לשפה זו על פי הכללים המצוינים בקישור. דוגמא לגישה אטימולוגית במילים בינלאומיות: לכתוב סנטימטר עם האות C ולא עם S. 

9) סימנים מבדלים. קיום לפחות סימן מבדל אחד בין שני מילים הומופוניות או אף הומוגרפיות. למשל ספרי (=הספר שלי) מול ספרי (= צורת ציווי). 

10) סימון ההברה המוטעמת בסוגי מקרים אחדים בהם יש טעם מיוחד בכך. אולם, מעבר למקרים אלו אשר יפורטו במשך הפוסטים ברור שהדבר יהיה מסורבל מדיי וניתן ללמוד את מיקום הטעם לפי הבנין או המשקל.

11) הפרדה בין סוגי אותיות. כעקרון, כל אות יכולה לשמש או כעיצור או כתנועה או כאות עזר בלי "לעבור תפקיד". כאשר יהיה צורך לסטות מכלל זה, יהיה סימון מיוחד לכך - למשל, האות ï (עם סימן צירי עילי) תשמש כיוד עיצורית ולא כחיריק.

12) שיקולים ויזואליים שונים בנוסף למה שהוזכר קודם. למשל, שלא יהיה אחוז גבוה מדי של אותיות עם סימנים דיאקריטיים מכלל הטקסט - לכל היותר 20% בממוצע. הכוונה היא לסימנים דיאקריטיים אשר אינם חלק רציף מהאות. חשוב גם כי אותיות לא יראו דומות מדי אחת לשנייה, במיוחד לא כאשר הצליל זהה. למשל, שין שמאלית נכתבת ע"י X ולא ע"י גירסה של S.

13) שמות אישים וחברות. כאשר כותבים שמות אישים (שמות פרטיים ושמות משפחה) אשר מקורם בשפות אחרות הנכתבות באותיות לטיניות, כותבים בדיוק כמו בשפת המקור. 

למשל שם משפחתו של נשיא ארה"ב הנוכחי ייכתב Trump [הקו התחתון כאן ובשתי דוגמאות הנוספות הוא הוספה שלי] גם אם כתיבה זו לא מתישבת לגמרי עם כללי האיות הרגילים שבעברית מלוטנת. אף ערים, מוסדות וכיו"ב על שם אישים כותבים בדיוק לפי שפת המקור כגון שם העיר וושינגטון (Washington). כמו כן, שמות של חברות ייכתבו לפי שפת המקור שלהן (Microsoft).

כפי שנהוג בשפות שונות, אפשר בפעם הראשונה בה השם מוזכר (למשל, פעם ראשונה שהוא מוזכר בערך מסוים בויקיפדיה) לכתוב אותו באותיות נטויות כדי לציין מקור זר ולציין כיצד השם היה נכתב לפי כללי הכתיבה בעברית מלוטנת (אפשר אף לפי האלפבית הפונטי הבינלאומי).

14) נוחות למחקרים ממוחשבים. רצוי גם שהכתב המוצע יהיה נוח לעריכת מחקרים בלשניים וסמנטיים וניתוחי טקסטים. כל זאת במחקרים ממוחשבים.

ייתכן כי נשמטו מכאן עוד עקרון או אפילו שניים -שלושה, לעיתים יהיה צורך בפשרה בין שני עקרונות, ייתכן כי יהיו מקרים בהם לא תהיה ברירה אלא לבחור במי משניהם. אך זהו הכיוון.