השפה העברית והכתב הלטיני : חלק 1

 (נכתב במקור בקפה דה מרקר 28/09/2018)

חג שמח לכם. אם יש איזשהו כתב בעולם הזוכה ל"יוקרה" וחשיבות בינלאומיים יותר מהשאר זהו ללא ספק הכתב הלטיני, אומנם בין שפות שונות המשתמשות בו ייתכנו הבדלים בטיב העיצור המסומל ע"י אות מסוימת - למשל, סקירת שפות אירופאיות תגלה לנו לפחות 4 עיצורים שונים אשר האות J יכולה לייצג, בכל שפה עיצור אחר (חית בספרדית, זין גרושה בצרפתית וכו'). אפילו מבחינת התנועות אין זה מובן כלל שלמשל האות "I" תייצג בהכרח תנועה מסוג חיריק. בקונוטציות שונות הצירוף "IN" בצרפתית נותן תנועת קמץ עם נון מאונפפת, בניגוד אולי אל "האינטואיציה הטבעית" שייתכן ויש לדובר עברית היודע אנגלית אך לא צרפתית. 

בנוסף, ייתכנו דיאקריטיים שונים (למשל š) אשר אין בהכרח בכל שפה המשתמשת בכתב הלטיני כמו גם שקיימות לשונות המוסיפות אי אלו אותיות אשר אינן חלק מהאלפבית הלטיני ה"סטנדרטי" כדוגמת האות þ בשפה האיסלנדית. אז סה"כ האנגלית אינה בהכרח "המייצגת האולטימטיבית" של הכתב הלטיני, אף כי פעמים רבות שמות הנכתבים בכתב זה (כגון שמות יישובים בישראל בכתב לטיני בשלטים ציבוריים) עשויים להיקרא כ"ברירת מחדל" על פי "התקן האנגלי" (למשל, אצל תייר המבקר בישראל).

ואולם למרות אותה הטרוגניות  ולמרות שקיימים עמים רבים - חלקם אף גדולים מאד כמו ההודים והסינים - הנאמנים לשיטת הכתב שלהם הלא-לטינית, עדיין מדובר על כתב עם דימוי בינלאומי "יוקרתי", אם זאת המילה, ודומיננטי. אותו מעמד בינלאומי של האלפבית הלטיני מקנה לו עוד תכונה מיוחדת : קרוב לודאי כי זהו האלפבית היחיד בעולם אשר  קריאה לשנותו תזכה את הקורא לכך "מקיר אל קיר" בחברה הסובבת אותו, בדימויים של "מטורף גמור" בקרב עמים אשר זהו כתבם המקורי - או שבמקרה והיה ללשונם כתב קודם הוא הפך ללטיני לכל המאוחר עד אמצע ימי הביניים. תארו לעצמכם בריטי, צרפתי, אמריקאי או פולני מטיפים לשינוי הכתב של השפה שלהם מלטיני לדבר מה אחר - בין אם קיים כמו קירילי או ערבי ובין אם חדש לחלוטין - קרוב לוודאי כי הרעיון ייחשב בעיני כל הסובבים אותו כ"טמטום גמור".

לעומת זאת, בקרב הטורקים למשל אשר עברו לאותיות לטיניות רק לפני כמעט 100 שנה סביר למדי להניח כי לפחות רוב תומכי ארדואן האיסלאמיסט היו רוצים - ודאי שברמת האידיאולוגיה אם לא ברמה הפרקטית שהיא קשה יותר - לחזור אל האלפבית הערבי. היות והתמיכה בארדואן בקרב העם הטורקי  כלל אינה דבר יוצא דופן, אפשר להניח כי הרעיון של החזרת השפה הטורקית מכתב לטיני לערבי לא נחשב שם לכה חריג. ארדואן עצמו מגלה אהדה לטורקית העותומנית אשר השתמשה בשיטה האחרונה שמבין השניים. 

אך גם אם בקרב עמים שהם "מאמצים מאוחרים" של הכתב הלטיני כדוגמת הטורקים, ומן הסתם עוד עמים, אין זה כה חריג (מסיבות של מורשת וכו') לרצות לחזור מהכתב הלטיני לכתב הקודם או לשנות לכתב שלישי כלשהו, עדיין כאשר קוראים למעבר מכתב לא-לטיני כלשהו לכתב אחר, אז בד"כ האחרון יהיה לטיני. אצל היהודים לדוגמא היו וישנם מי שקראו לליטון השפה העברית אך ככל הידוע לי לא ל"קיריליזציה" או "ערביזציה" של הכתב וכו'. זאת אף כי לא חסרו עולים מארצות המשתמשות במי משתי השיטות האחרונות.

הסיבה לכך, אצל יהודים או בני עמים אחרים הקוראים לשינוי בדמות ליטון ולא למשל "קירליזציה", "ערביזציה" וכו', היא תפיסת התרבות והעולם המערביים ככאלו אשר רוצים להשתייך אליהם, ואשר אחד מסמליהם הוא האלפבית הלטיני. בתוך כך אימוץ האחרון נותן גם תחושת בינלאומיות אף שבכל שפה יש כאמור ייחודיות מסוימת של משמעות האותיות הלטיניות. 

סיבה אחרת, יותר פרקטית, היא הפיכת השפה (כמו במקרה של העברית) ליותר נוחה ללימוד בעולם, בעיקר אצל הלומדים אותה בגיל מבוגר. זאת בהנחה שהאלפבית הלטיני הוא קליט ו"אינטואיטיבי", אם משום שהלומד משתמש באלפבית זה בשפת אימו ואם משום שלמד בגיל מספיק צעיר שפה המשתמשת בו, כגון האנגלית, כך שכתב זה כבר מוכר לו היטב. דוגמא מצוינת לאדם אשר רצה לשנות את כתיב השפה העברית הוא ד"ר מיכאל אבינור, ממציא הכתב הכרמלי המהווה שילוב של הכתב הלטיני בתוספת עוד כמה אותיות.

 מי שהכתב הלטיני "יושב אצלו חזק בראש" יוכל בקלות בלומדו שפה חדשה המשתמשת בו גם כן לקלוט דיאקריטיים חדשים אשר לא מוכרים לו בשפות אותן הוא כבר יודע, משמעויות עיצוריות ותנועתיות אחרות מהמוכרות לו וכן אי אלו עיצורים נוספים אשר אינם "סטנדרטיים". וכאן אפשר לשאול האם יש טעם בליטון השפה העברית ומה החסרונות מול היתרונות בדבר- נושא עליו אדבר בפוסט הבא.